סלינג'ר, הלא הוא סימור גלאס

 

יום נפלא לדגי הבננה

הדמות האהובה עלי ביותר מכל הדמויות שברא סלינג'ר איננה זו של הולדן קולדפילד. הגיבור האמיתי שלי הוא סימור, או See-More, כפי שקוראת לו סיביל ב"יום נפלא לדגי הבננה". סימור גלאס, השביר כמו זכוכית דקה ושקופה, הרואה את מה שאין לראות בעין, שמאס יום אחד בהבלי העולם הזה וירה בעצמו מול עיניה העצומות של מיוריאל, אשתו, הוא הוא הדמות האהובה עלי עד מאוד.

כמו הממונה על הסוסים של הדוכס מו מסין, בסיפור הפותח את "הרימו את קורת הגג, נגרים", סימור גלאס רואה לנגד עיניו את המנגנון הרוחני, עד שהוא שוכח את הפרטים הטפלים, כמו צבע הסוס או מינו. "הוא מתבונן בדברים שמן הראוי להתבונן בהם, ומתעלם מאלה שאין צורך לבדוק אותם" (עמ' 10, תרגום: רחל פן).

סימור, כמו סלינג'ר עצמו, שברא אותו בצלמו ובדמותו, הוא אנטי-גיבור אנטי-אמריקני, משום שכל מהותו מתנגדת למהות האמריקנית, זו המוחצנת ומחצינה, המסתכלת על החוץ ומשדרת רק החוצה. הוא רומנטיקן, לא ציניקן. עולמו של סימור הוא עולם הפְּנים, העולם הישן, האירופאי, המחובר למשוררים כמו היינה וגיתה. זהו עולם המסומן בכחול של אוקיאנוס, שאין גבול למעמקיו הנסתרים. גבולותיו שבירים. הוא מסתובב בעולם בלי עור, חשוף לגמרי, כמו חשופית המחפשת מחסה. מגעיו עם אנשים צורבים באין-עור שלו, והשמש הצהובה של פלורידה חורכת אותו.

 

סלינג'ר, פורטרט

 

זהו סימור, שאחיו באדי מתאר אותו כך: "הוא היה ללא כל ספק כל הדברים האמיתיים: החד קרן שלנו בעל הספים הכחולים, זכוכית הבעירה שלנו בעלת העדשה הכפולה, היועץ הגאוני שלנו, המצפון הנייד שלנו, הממונה על המסחר שלנו, והמשורר האחד והגדול שלנו". ולבסוף הוא אומר: :הוא היה גם 'הטיפוס המסתורי' וה'בלתי יציב' שלנו, הידוע למדי לשמצה" (עמ' 60).

בהיותו בן 31 נפטר סימור מעולו של העולם הזה. לסלינג'ר זה לקח שישים שנה נוספות.  

  

  

  

  

——————————————— 

אתר הבית שלי: www.balashy.com

———————————————

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • yochyshe  On 18 באפריל 2017 at 19:31

    אכן אכן, נפלה טעות – ללמד, שכל הקריאות וההגהות נופלות בסוף לטעות אחת (לפחות).

    את הדברים אומרת מרת הייל, ובסוף הסיפור, במעין וואריאציה או סגירת מעגל, נאמר:

    "ובכן, הנרי," אמר פרקליט המחוז בהיתול, "לפחות גילינו שהיא לא התכוונה לתפור את זה. היא
    התכוונה – איך אתן קוראות לזה, גבירותי?"
    ידיה של גברת הייל היו מונחות על כיס מעילה.
    "אנחנו קוראות לזה – לקשור, מר הנדרסון.

    וכאן הלעג הוא של מרת הייל, שנצחונה לעולם יישאר סמוי מן העין.

    תודה על ההערה, ברגע שאוכל אתקן. ותודה גם על המילים הטובות.

    יוכי

  • אסתר הורביץ  On 18 באפריל 2017 at 18:12

    שלום יוכי ,
    מלמדת כבר כמה שנים את הסיפור 'חבר מושבעות כמותה' בתרגומך. אף הרציתי על סיפור זה בכנס מורים לספרות לפני כשנה. נהניתי מאד מהסיפור, מהתרגום שלך ומהערותייך עליו.
    רציתי רק להעיר על טעות קטנה בתרגום . בעמוד 157 כתוב כך: "שמיכת הטלאים העסיקה אותן כל כך עד שלא שמעו את פסיעות הגברים במדרגות. ברגע שנפתחה הדלת אמר מר הייל: "האם אתן חושבות שהיא התכוונה לתפור או לקשור את הטלאים?"
    במקום זאת היה צריך לכתוב:
    "אמרה מרת הייל" ובהמשך "האם את חושבת שהיא התכוונה וכו' " (זוהי פנייה של מרת הייל לגברת פיטרס, ומזמן את לעגו של השריף על התעסקותן הטפלה של הנשים.)
    תיקון זה הופך קטע זה להרבה יותר הגיוני.
    אשמח לתגובתך.
    ד"ר אסתר הורביץ
    מרצה לספרות במכללת הרצוג

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: