100 הספרים שתקחו אתכם לחוף הים, או שלא

בכל שבוע, בימי שני, היינו מתכנסים במרפסת של סמדי. אחותה הייתה בלהקת פיקוד ההדרכה (!), שסולניה היו רותי נבון ויוני נמרי. סמדי הייתה עורמת לפנינו גלויות ריקות, ואנחנו, בסולידריות ונאמנות עיוורת של ילדים בני 12, היינו ממלאים אותן ברשימת השירים של מצעד הפזמונים העברי. את שירי הלהקה היינו, כמובן, שמים בראש. אחר כך היינו מלקקים בולים, מדביקים, וסמדי הייתה שולחת. אין פלא, לכן, שהלהיט הגדול של הלהקה היה השיר "כל מה שרציתי".

ככה התמכרתי לרשימות דירוג מכל הסוגים, ובמקביל, ומבלי לחוש שיש סתירה בין השניים, הבנתי מה ערכן.

 ידיעה קטנה בעיתון הארץ מספרת כי רדיו NPR  האמריקני פרסם לאחרונה רשימה של 100 הספרים לקריאה על חוף הים. לא ספרי טיסה ספרי שיזוף.

מה שיפה ברשימה הזו, היא העובדה שמדורגים בה, זה לצד זה, ספרים חדשים, יחסית, וספרים ישנים, שלא לומר קלאסיים. כך, למשל, בראש הרשימה אפשר למצוא את ספרי הארי פוטר, ומיד אחריהם ספרה של לי הארפר, "אל תיגע בזמיר". במקום השישי "גאווה ודעה קדומה" של אוסטין, ואחריו "גטסבי הגדול" של פיצג'רלד. הקלברי פין של מרק טווין ניצב במקום ה-22.

אני מניחה, שהסקר נעשה בשיטה מתקדמת יותר מאשר משלוח גלויות דואר. אבל הרשימה מעלה שאלות מסקרנות יותר: למשל, מי לוקח איתו את "מאה שנים של בדידות" של מרקס (מקום 33) לחוף הים, וקורא אותו בין אלפי המתרחצים המפזרים עליו חול ומשחקים מטקות מעל ראשו? והאם "לוליטה" (מקום 58) הוא אכן הספר הנכון לקרוא כשאתה מוקף ילדות בחוטיני? ומי קורא את "פראני וזואי" של סלינג'ר דווקא בימים האופטימיים, כחולי השמיים וזהובי החול, של החופשה שלו?

הרשימה הזו גרמה לי להתחיל רשימה משלי, של ספרים שאקח איתי לחופשה המשפחתית אליה ניסע דווקא באחד בספטמבר – לצרפת. במקרים כאלו אני לוקחת איתי ספרים שהתרחשו במקום אליו אני נוסעת. הפעם, כך נראה לי, אקח איתי את "דזירה" ואת "אנג'ליק והמלך", אם אצליח לנער מהם את האבק שצברו על המדף ההוא, שכוח האל, שבו נמצאים הספרים שאני גוררת איתי מגיל 12-13. סימנון, האהוב עלי מאוד, לא מתאים לי לרוח הקלילה שבה אני מקווה לבלות את החופשה. אולי אקח גם את "מלך פאריז", של אנדור, שמתאר בצורה משעשעת (אם כי לא בהכרח מדויקת) את חייו של אלכסנדר דיומא האב.

         

 

 

אני שוקלת ברצינות רבה לקחת גם את "ילדות למופת" ואת "תעלוליה של סופי" של הרוזנת סופי דה סגיר, רק כדי לבדוק, במבט לאחור, אם שטיפת המוח החינוכית שלה אכן הצליחה להפוך אותי לאדם טוב יותר, וכמשקל נגד (!) את "ז'וסטין, או ייסוריה של המידה הטובה" של המרקיז דה סאד…

 

              ן                               

 ז'וסטין                                                סופי                                                

 

——————————————–

אתר הבית שלי: www.balashy.com

——————————————-

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: