הוא צריך ללכת לפסיכולוג, אמרה נערה אחת ברדיו, ובגלי צה"ל מיהרו לשים את הדברים האלו ככותרת לאייטם שעסק במופע "אני ואתה בפארק". טיפשות של נערה שלא חשבה פעמיים וגסות רוח של אנשי גל"צ שחשבו יותר מפעם אחת. לא מגיע לו, לאיש הצנוע והגדול הזה, שיחטטו ככה בחייו הפרטיים רק משום שהסכים לתת את שמו למופע צדקה.
|
השיר על תוכי יוסי אברהם חלפי
אקנה לי תוכי ושמו יהיה יוסי. עמו אשוחח עת איש לא ישמע. ואז אומר לו, אומר: העצבות כמו כוס היא ובה יין מר מענבי הנשמה.
התדע, תוכי יוסי, אתה ילד לירי. צפוי לך מוות שקט, כה שקט. ואז אנוכי בתוגת המאירי אלחש לקירות: יוסי מת, יוסי מת.
וישוב אפרך מהכלוב למולדת – מן הכלוב הלבן לעפר הצהוב, ערירי, בלי אישה תוכיה ויולדת. לתוכי שכמוך אסור לאהוב.
אתה לא תאהב, יוסי, יוסי אף פעם.
כמוך נולדו להנעים פטפוטים עם כל משורר, שלבו אש וזעם, בין לבבות אדישים וחוטאים.
כמוך הם רק צעצוע בבית, למען יוכלו ילדים לשחק. פטפט, תוכי יוסי, נחמני כזית, ליבי היום ריק. |
השיר הכי עצוב של אריק איינשטיין. אמר קוטנר על השיר "תוכי יוסי", שכתב אברהם חלפי והלחין מיקי גבריאלוב. בשיר הארס-פואטי היפה הזה מדבר חלפי על בדידותו של המשורר, כלומר, של האיש השר, שהתוכי הוא בבואתו המטאפורית, שנולד רק כדי להנעים פטפוטים לאנשים עם לבבות אדישים וחוטאים. כמו רחל, המתלוננת על הדרך בה "את תוגתו של הלב הכורע יד כל במנוחה תמשש", גם חלפי יודע שצרחות הלב, המצוקה והאובדן, שהופך המשורר למילים, הם רק צעצוע ושעשוע לקהל. מצד שני, והרי תמיד יש גם צד שני ושלישי, זו איננה התמונה כולה.
האירוע הזה היה גדול מפרטיו. הסאונד היה לקוי, ההפקה הייתה חובבנית, ומרבית השירים והשרים לא הציעו פרשנות מעניינת לשיריו של איינשטיין. אבל אלו היו הפרטים הבלתי חשובים. הקהל שגדש את האצטדיון בא לתרום מכספו לארגון חברתי, אבל בעיקר כדי להביע את אהבתו לזמר הנחבא אל הכלים. והאהבה הזו גוברת לעיתים על החטטנות, גסות הרוח והאדישות.
כשמאור כהן שר עם פיטר רוט את השיר המקסים שהלחין יוני רכטר, "זו אותה האהבה", חלף גל של התרגשות בקהל. כשאפרת גוש עשתה סוויץ' קטן ורוקיסטי ושרה "אבל אתה – אוהב להיות בבית", נדמה לי שהיא הצליחה לבטא את צערו האמיתי של הקהל על כך שאיינשטיין חדל להופיע, צער שאיננו זקוק למניפולציות תקשורתיות זולות ותלויות רייטינג. וכששלומי שבן הרחיק לכת על הפסנתר המכושף שלו בגרסה מרתקת ל"סע לאט" היה ברור שהשירים של אריק איינשטיין עוד לא אמרו את המילה האחרונה.
ל"עטור מצחך" וויתרו. אין ביצוע שיכול להתחרות בזה המוקלט והידוע. כשמגיעים לשלמות אין צורך לנסות משהו אחר. את השיר הזה השמיעו כבר בקולו של אריק איינשטיין, בפלייבק, אחרי שהכול נגמר.
————————————————
אתר הבית שלי: www.balashy.com
———————————————–
כמה פשוט 
תגובות
הרי גדולתו של אריק איינשטיין היא לא במילים ובלחנים שכתב, אלא בביצוע המדויק והנהדר. מה הפואנטה, אם כך, בנתינת שיריו למישהו אחר שיבצע? הביצוע הוא בדיוק מה שהופך את השירים הללו ל"שירים של אריק איינשטיין".
השירים של אריק איינשטיין הם מסוג הנכסים התרבותיים הנדירים הללו, שאין צורך, ואין טעם, לגעת בהם
המטרה היתה יפה – ואולי המטרה מקדשת את האמצעים – אבל לא קידשו מספיק (לטעמי) את השירים.
ממש כפי שכתבה תימורה, "עיבודים דורסניים". היה זה שלל שרב עגום ומייאש, כשכולם כולל כולם לא הצליחו לגעת בשמיים – אולי למעט שלומי שבן, שהוא גאון ייחודי ומגע הקסם שלו תמיד שורה על כל מה שהוא עושה
וללא ספק עולה על זה ששמענו אתמול. ובכל זאת, קצת חסרה לי המרירות… אבל אולי זו רק האוזן שכבר רגילה.
של איתמר ציגלר, הנה סיקור האלבום וסטרימינג של השיר
http://www.smalltownromanceblog.com/?p=190
כמו ב"עטור מצחך" של חלפי, גם ב"השיר על תוכי יוסי" אין מבצע אחר מלבד אריק איינשטיין. לפחות עד כה. כנראה שיש צורך באינטילגנציה מוסיקלית מיוחדת (כן,יש דבר כזה) כדי לבצע שירים כאלו.
האכזבה היא מהביצועים הבינוניים ומטה, אולי בגלל המהירות שבה הערב אורגן ומחוסר אמצעים (זה לא פול מקרטני). אבל את האווירה, כנראה, אי אפשר להעביר ברדיו.
מה גם שזמרינו מתקשים לשיר מחוץ לאולפנים, מלבד משה פרץ, שהיכולת שלו להישאר על הצליל המדויק – בלי התערבות של טכנאי אולפן – הייתה מרשימה, גם אם הפרשנות לשיר "ערב מול הגלעד" לא הייתה מספיק יצירתית. זה יכול היה להיות מרתק – ביצוע "מזרחי" לשיר של לאה גולדברג
לא הייתי בפארק. שמעתי בגלי צה"ל. בלי לראות, נתונה לחסדי הקול – זה עוד יותר התחדד: הביצועים הכושלים, העיבודים הדורסניים שהתעלמו מהשירים עצמם.
נעם רותם אכזב אותי בביצוע שלו ל"תוכי יוסי". בהתחלה נפעמתי מהבחירה שלו, אבל תוך כדי ששר, התגעגעתי למקור.
יוצאי דופן לטובה היו כפי שציינת: מאור כהן ופיטר רוט, שסוף סוף הקשיבו לשיר ששרו, וכך גם חמי רודנר ששר את "אבשלום". שלושתם שמרו על רוח השיר.
שלומי שבן הצליח לחדש ולהרים את "סע לאט", וגם קורין אלאל עשתה טוב ל"היא תבוא". ואפרת גוש אכן ריעננה ובאופן חינני, מתוק ומצחיק את "אוהב להיות בבית".
כל השאר – אכזבה תפלה.