שירים צורבים

                            הרומן

בימים אלו יוצא לאור בהוצאת כינרת הרומן הבלשי השני שלי, שירים צורבים. הרומן מספר על אבשלום, נער יפה תואר ומוסיקאי מוכשר. זמן קצר לאחר שכתב והקליט את השיר גן עדן נמצא אבשלום מת באפלולית רפת ישנה במושב שקט בו הוא גר. שושנה רובין, בלשית-בעל-כורחה (שהיא גם גיבורת הרומן הקודם שלי, "אחד בספטמבר"), מגלה את גופתו – ומרגע זה מופרות שלוות המושב ושלוות רוחה. שיריו המסתוריים וצופני הסוד של אבשלום, אותם הקליט ותיעד בווידיאו, צורבים את נשמתה ומובילים אותה לחפש את הסיבות למותו.

 כמו שקורה לא פעם, הדמויות בספר קיבלו חיים משלהן ובמשך תקופה ארוכה השתלטו על החיים הפרטיים שלי. ניהלנו שיחות ארוכות. גם אני רציתי לדעת מה קרה שם בעצם. היו הרבה כיוונים אפשריים, הרבה טעויות והטעיות. והיה השיר "גן עדן". כל כך רציתי לשמוע אותו ממש, נרקם מתוך המוסיקה שכתב אבשלום.

באחד הימים שמעתי מהמחשב של הבן שלי שיר לא מוכר – מאותם שירים שצורבים לך מיד את הלב. כמו השירים שכתב אבשלום. התברר לי שאת השיר, שנקרא "חדרה מערב", כתב הרן שני, בחור צעיר מקיבוץ עין החורש. זמן קצר לאחר מכן הוא הופיע אצלי בבית והתיישב ליד הפסנתר, ממלא את החדרים במוסיקה נפלאה משלו, ולי, שלא מאמינה בצירופי מקרים, פתאום הכול נעשה ברור. ביקשתי מהרן להלחין את גן עדן. וכשהוא שר בקולו הצרוד והיפה, "גן עדן, גן עדן, עד צאת הנשמה", ידעתי שזהו. אני שומעת עכשיו את שירו של אבשלום.

ביקשתי מהרן רשות להכניס גם את חדרה מערב לספר. הוא קרא את כתב היד, שהיה אז כתוב עד חציו, ואישר בשמחה. 

ואז רציתי שגם הקוראים יוכלו לשמוע את שני השירים. החלטנו על הפקה מקצועית ומושקעת ופנינו לשניים: לארי קטורזה, כדי שיעבד  ויפיק, ולעודד זהבי, כדי שיוסיף עיבוד מיתרים. שניהם נרתמו בהתלהבות לעניין. החלטנו לשלוח את השירים לרדיו ובמקביל להעלות אותם לרשת, לשמיעה ולהורדה חופשיים. עכשיו הספר עולה על המדפים, והשירים מחכים שישמעו אותם. הנה הם לפניכם, להורדה ולהשמעה (להורדה סמנו את השיר ולחצו על החץ הקטן שיופיע מימין) – כולל קליפ של השיר "גן עדן":

 

———————————————————————————

ועוד על הנפשות הפועלות:

  

   

         

 

הרן שני – (מילים, לחן, שירה, נגינה) בן 24, נולד וגדל בקיבוץ עין החורש. כותב, מלחין, מנגן (גיטרה, פסנתר) ושר. למד ב'רימון'.  

 

ארי קטורזה (הפקה מוסיקלית) עיתונאי, גיטריסט ומפיק מוסיקלי. דוקטור המתמחה בהיסטוריה אמריקנית ולימודי תרבות. מרצה ב'רימון'.

 

עודד זהבי  (עיבוד מיתרים) מלחין, מעבד ופסנתרן. ראש החוג למוסיקה באוניברסיטת חיפה ומרצה ב'רימון'. כיהן כמלחין בית בתזמורות רבות, כתב מספר רב של פסי קול לסרטים, מוסיקה להצגות, מופעי מחול ובמה, ועוד. 

 

השירים:

חדרה מערב (מילים ולחן: הרן שני)

 

רציף רכבת ישראל נכנע לסנדליךָ

רעד הפסים עולה במעלה גווךָ

יָקוּש שלשלאות ייאוש, נתת לשֵדיךָ

עם הקטר המתרחק, לרקוד בנשמתךָ.

 

זו לא רכבת ראשונה

שעמוסה לבו של מישהו

קרונות ברזל חושלו לשאת מסע פרידה–

היית רץ על הפסים, קורע בשר חזֶךָ

 כורֵז לה שתשוב בחזרה…

 

ענן אובך בארובות אל מול חורשת התחנה

 רכבת פרברית חורקת ברציף שלוש עכשיו

 מבט עוקב, מבט חכם של השומר שבכניסה

 לא מאתמול הוא ברכבת של חדרה מערב.

 

 זו לא רכבת ראשונה

 שעמוסה לבו של מישהו

 קרונות ברזל חושלו לשאת מסע פרידה–

 היית רץ על הפסים, קורע בשר חזֶךָ

 כורֵז לה שתשוב בחזרה…

 

נשארת עם הלילה להחשיך לאט על המסילה

רכבת מתרחקת מִטלטלת בראשך

רכבות נושאות הלוך ושוב תדיר תקוות של אנשים

אפילו בחדרה מערב הן נטענות

בסתר, מְסַפְּרִים —

גן עדן (מילים: יוכי שלח, לחן: הרן שני)

 

קין אחי, הישאר, תן לי יד

בוא נשחק במשחק ה'לְבד'

אתה תנגן מנגינה ותרעד

ואני אז אצרח, יפה פה כל כך

 

אור השמש צורב, ויש חושך עכשיו

ואני כמו עיוור, לא רואה ונשאב

אל האור היפה, אל האור הבוקע

שתי ידיים מושיט, מנסה ונוגע

 

ואני כמו כינור מסתחרר אל האור

מתוך חושך גדול מתחרט על הכול…

עוד רץ כמו שיכור ומתוך אפלה

מבקש מחילה

גן עדן, גן עדן, עד צאת הנשמה…

 

קין אחי, התאום עד אימה

בוא נשחק במשחק הַאשמה

אני אֲנגן מנגינה איומה

ואתה אז תצרח

יפה פה כל כך

 

נחשים מתפתלים מסביבנו

כורכים את גופם סביב שמש חמה

וראשם מתפצל

בין האור והצל

בלחישה איומה:

גן עדן, גן עדן, עד צאת הנשמה…

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • חנהלה  ביום 3 בפברואר 2009 בשעה 16:56

    שלום לך,
    מתנצלת מראש שאין לי שבחים…
    סיימתי אתמול לקרוא את הספר ובאמת בנשימה עצורה כי כל הזמן רציתי לדעת מה קורה בסוף אבל לצערי הרב- לא הבנתי כלום.
    מה ,נער התאבד בגלל בעית זהות משפחתית? לא נראה לי מספיק רציני וגם סיפור האהבה וגם מסגרת יש כל כך הרבה פוטנציאל ובאמת כתוב יפה

    עכשווי אבל נגמר מאכזב וחבל

  • anabel  ביום 24 בינואר 2009 בשעה 18:40

    התחלתי את הספר אתמול ולא יכולתי להניח אותו מידי- ובו בזמן רציתי שלא ייגמר.
    הספר מצליח להביא דמעות לעיניל ולהעלות חיוך כמעט בו זמנית.
    יצירה ישראלית משובחת. תודותיי ליוכי

  • נעמה  ביום 13 בספטמבר 2008 בשעה 1:49

    סוף סוף הוא נולד. או אולי, יצא לדרכו.
    סקרנית כבר לקרא, עוד לא ראיתי כאן ספרים בהוצאת כנרת על המדפים, אבל הוא עוד יגיע לידי..
    השיר חזק ונוגע, מתנגן כאן שוב ושוב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: