שושנה דמארי, מילים של פרידה

 
לפני כמה שנים ביקש ממנה שדרן טלוויזיה אחד "לשיר משהו" – ככה, בהפתעה, בלי הכנה מוקדמת, בלי תזמורת, מול מצלמה ומיקרופון חסרי חמלה. היא כבר עברה מזמן את שנות השבעים שלה, ואני חשבתי שזו בקשה קצת חצופה ולא מכובדת וקיוויתי שתסרב. מעט מאד זמרים היו יכולים לעשות זאת – בלי המצע המרפד של הקלטה משוכתבת ומשופצת, בלי תזמורת שתכסה רעד קל או זיוף מזדמן…
אבל היא – בלי היסוס – התחילה לשיר. בקול מדוייק, מוסיקלי, עשיר, נטול חנחונים ומניירות מיותרות. ואני נמלאתי מחדש יראת כבוד אל הזמרת הגדולה באמת, שמעטים כמוה נותרו עוד – שבעולם שבו אפשר לחפף ולשיר "כמעט" ו"כאילו" ו"ליד" אבל לא בדיוק – שרה באופן שמכבד את המוסיקה ומזכיר לנו שהיא איננה רק מוצר יחצני.
כמו רבים אחרים, גם אני גדלתי על שיריה, באותה שכונה קטנה של עולים חדשים של אז, שבה נשמעו זה לצד זה פריד אל אטרש ואום כולתום יחד עם שושנה דמארי, כמין שני צדדים של מטבע אחד – שבצד האחד הוטבעו בו הצלילים של "שם" ומן הצד השני הצלילים של "כאן". וגם בימים שנדדתי הרחק מן השכונה הקטנה של העולים החדשים של אז, והטעם המוסיקלי שלי השתנה והתגוון והתרחק מאד מצלילי השכונה, בכל פעם ששמעתי את הכינורות הפותחים של "צריך לצלצל פעמיים" של אלתרמן ווילנסקי, או את "על כן אלך לאור הזיכרונות" של אורלנד ווילסקי – חזרתי אל אותו מקום סמוי שבלב ששמורים בו רגעים של חסד.

 

על שושנה דמארי ועידן רייכל

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • כרמית  ביום 6 במאי 2006 בשעה 22:46

    ואני אוהבת את הביצוע שלה לשיר "העלמה" של נתן אלתרמן.

  • עדו  ביום 20 באפריל 2006 בשעה 13:32

    לא נותר לי אלה להסכים לכל מילה שלך. שושנה דמארי היתה האחת והיחידה, שיכלה בקול שלה, המופלא, להוציא את המיטב שברגשות הטמונים עמוק בפנים.
    אני כבר מתגעגע.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: