יומן קריאה: אשרי, ציפר ורוגל בסירה אחת

  1. רק אחרי שיצאתי מסטימצקי שמתי לב ששלושת הספרים שלקחתי נכתבו על ידי עיתונאים פעילים של הארץ. הקדשתי שלוש מחשבות על מה זה אומר על הארץ ומה זה אומר עלי, וקצת על מה זה אומר על אהוד אשרי ובני ציפר ורוגל אלפר.
  2. בכלליות, כמו שאומרים היום, אני אוהבת ספרי מתח ובלשים. משהו בתבנית המסודרת ובחוקי הז'אנר פועל עלי כמו סם הרגעה, אם כי בסופו של דבר אני מחכה לרגע שהם ייפרצו, או לפחות יפתיעו אותי. הרגע שבו מתברר שהלוזריות של הבלש/ית מנצחת הוא הרגע שלי. היכולת לחשוב אחרת, לראות איך בתוך כאוס העובדות יש תבנית מסודרת שנראית רק לעין המתבוננת מהצד, של מי שהוא בשוליים החברתיים, נראית לי נס קטן.
  3. אז התחלתי עם אהוד אשרי, "לראות בחושך". התעלמתי מהאוקסימרון, שבין תרזיאס הנביא העיוור של סופוקלס ל"על העיוורון" של סרמגו הפך מזמן לקלישאה. את הבלשים הקודמים של אשרי אהבתי מאד בגלל השילוב של רומן מפתח, ההומור הציני השנון שיש בו יותר משמץ של אירוניה עצמית, הישראליות הדוחה והמפתה והשימוש הנונשלנטי בשפה. בקיצור, באתי מוכנה לעוד אחד כזה.
  4. התאכזבתי.
  5. נכון שעלילה מופרכת היא לפעמים חלק מהעסקה, אבל ככה? התפרים של רומן המפתח גלויים מידי לעין, קורס קצר בריקמה עדינה לא יזיק.  אבל בעיקר ההומור, אוי ההומור. אירוניה בלתי מושחזת, ציניות לא פוגעת – מה יהיה?
    והגרוע מכל, השעמום ושיוויון הנפש. כבר לא ממש איכפת מי הרוצח, רק שנגמור עם זה.
  6. מחר אתחיל עם בני ציפר. שם הספר מפתה מאד: "עלייתו השמיימה של העורך הספרותי" מה ששולח אותי ישר ל"מות אבימלך ועלייתו השמיימה בזרועות אמו" הנשכח של פנחס שדה. אולי מכאן  תבוא הישועה.
     

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • גילי  ביום 3 במרץ 2005 בשעה 9:44

    גם אבירמה גולן.

  • יוכי  ביום 26 בפברואר 2005 בשעה 9:58

    לקרוא אותו, אבל הפסקתי לשבוע שבועיים כדי לקרוא אחרים. בכל מקרה, הוא ברשימה. מה קורה להם, לעובדי הארץ? (מושפעים מדנקנר?)

  • גילי  ביום 21 בפברואר 2005 בשעה 14:47

    "קילומטר ויומיים לפני השקיעה" של שמעון אדף, ומה חשבת עליו? גם אדף כתב פה ושם ל"הארץ", נדמה לי, אם כי בעיקר עבד שם בארכיון… זה רומן בלשי לא שיגרתי, לא נטול בעיות וחסרונות, אבל בעיקרון מעניין מאוד, לדעתי בדיוק מאותן סיבות שמנית כשהסברת למה את אוהבת בלשים.

  • שירית דץ-ברנע  ביום 20 בפברואר 2005 בשעה 8:11

    כתבנו לענייני עליה ואסירי ציון, שנות השבעים.

  • יוכי  ביום 19 בפברואר 2005 בשעה 17:17

    מין התקף לא מוסבר. לא את כל טולסטוי, אבל חלקים נרחבים. נדמה לי שגם הוא כתב בהארץ, לא?

  • שירית דץ-ברנע  ביום 19 בפברואר 2005 בשעה 11:52

    שלושה ספרים של עיתונאים ישראליים בבת אחת? תנחומים. מה קרה? את כל טולסטוי כבר קראת?

%d בלוגרים אהבו את זה: