הדבש והעוקץ: "החיים הסודיים של הדבורים", סו מונק קיד.

    הדבש והעוקץ: "החיים הסודיים של הדבורים", סו מונק קיד  

 

 

 

    לעיתים רחוקות מתגשמת ההבטחה המושמעת בתשדירי הפרסום הפתייניים עד וולגריות, אלו שבאים לפרסם "רב מכר", כלומר, "מוצר" או "כותר". לעיתים מתרחש הנס, ומתברר לך שלמעשה, זהו אכן ספר: מילים שבוראות עולם אחר, מורכב ומעורר מחשבה, אבל גם מעורר את בלוטות הצחוק והדמע. עולם שמזמין אותך לשקוע בתוכו, וביציאה ממנו נותר אותו דבר שאין להגדירו.
אני מודה, אלמלא הפרסום האגרסיבי ל"החיים הסודיים של הדבורים" לא הייתי קונה אותו. אני מודה, עם זאת, שהיה לי צורך להתגבר על הדעה המוקדמת, כלומר, הקדומה, שיצרה אצלי מטען שלילי מראש לספר בגלל אותה פרסומת ממש. הניסיון המר לימד אותי לחשוש מהפער, הבלתי נסבל, לפעמים, בין הפרסום הסופרלטיבי הכוזב לבין ספר מאכזב. אז קניתי.

וקראתי בנשימה אחת, כמעט. שקעתי בהנאה רבה לתוך העולם הכפול, שהוא עולמן של הדבורים, אותן נשים של הטבע, ועולמן של נשים שחורות ולבנות בדרום קליפורניה. שני עולמות מקבילים, המבוססים על חריצות, נחישות, התגברות על מכשולים ובעיקר סולידריות נשית, המאפשרת חיים הרמוניים, ככל שזה ניתן בעולם הזה. ורק משום שמתיקות הדבש נמסכת במרירות הקושי שבייצורו אפשר לקרוא בהנאה. בכל פעם שנדמה היה לי שהנה, הסופרת, סו מונק קיד, עומדת להתפתות וליפול אל מתיקות הדבש – היא חמקה ממנה באלגנטיות.
 
ב-1964 נמלטת לילי, נערה לבנה ("דאגתי כל כך הרבה בקשר לאיך שאני נראית ולאם אני עושה דברים כמו שצריך, עד שחצי מהזמן הרגשתי שאני מתחזה לנערה במקום להיות נערה באמת"), מבית אביה ויוצאת למסע בעקבות אמה המתה. יחד איתה נמלטת רוזלין, האומנת השחורה שלה ("והיא הייתה שחורה כל כך, עד שהיה נדמה שלילה נוטף מעורה"), הנחושה בדעתה למלא את הזכות שניתנה לה לראשונה – הזכות להצביע. שתיהן מבקשות לשכתב את חייהן: לילי מבקשת למחוק ולכתוב מחדש את עברה, את הזיכרונות המענים אותה מגיל ארבע, ואילו רוזלין מבקשת לכתוב מחדש את העתיד החברתי-פוליטי של אמריקה. מסע הגילוי של לילי הוא מסע משולש – לגילוי האמת על אמה, לגילוי עצמה ולגילוי אמריקה האחרת, שבה השחור הוא צילו של הלבן, או שמא להיפך. הגילוי מחייב הימצאותה של תעלומה, שפתרונה נדמה קרוב כל כך אבל הוא שב ומתרחק, באופן שהכריח אותי להיצמד לספר גם כשנאלצתי להיפרד ממנו לצרכים שוליים, כמו ללכת לעבודה, להכין צהריים או לישון.
לילי ורוזלין מגיעות לביתן של אוגוסט, הכוורנית, ואחיותיה ג'וּן, מאי ואפריל. ("אוגוסט סיפרה לי איך כשהן היו ילדות קטנות והחודש המיוחד של כל אחת הגיע, אמא שלהן היתה פוטרת אותן מעבודות הבית ומרשה להן לאכול כל מה שהן אהבו אפילו אם המאכלים הרסו להן את השיניים, ולהישאר ערות שעה שלמה מאוחר יותר בלילה כדי לעשות כל מה שלהן חפץ..."). שם לומדת לילי על חיי הדבורים כייצוג אלטרנטיבי של חיי נשים. שם היא לומדת להכיר גם את דמות המדונה השחורה, אמו של ישו, כייצוג דתי אלטרנטיבי  של נשיות ואמהוּת בעולם פטריארכלי ולבן, וגם על סולידריות נשית וסולידריות בכלל.
אמת, כפי שכותבת רות אלמוג (זהירות, ספויילר), יש בו בספר מידה לא מבוטלת של מיסיונריות. אבל נדמה לי שאין חשש שהקורא הישראלי ימהר להמיר את דתו בעקבות הספר. לנו קל יותר להתייחס לדמות המדונה כאל מטאפורה תרבותית, ממש כמו לאייקונים דתיים-תרבותיים אחרים שמגיעים אלינו מפה ומשם, למשל מהמזרח.  ובכלל, אם כבר מיסיונריות ומניפולטיביות, לפחות שייעשו בחן ובכישרון.  "את יודעת שיש שלושים ושתיים מילים לאהבה באחת השפות האסקימואיות?", אומרת אוגוסט ללילי, "ולנו יש רק מילה אחת. אנחנו כל כך מוגבלים, את חייבת להשתמש באותה מילה כדי לומר שאת אוהבת את רוזלין ושאת אוהבת קולה עם בוטנים. לא חבל שאין לנו דרכים נוספות לומר את זה?".
אז נכון שאמרו את זה קודם, בהרבה דרכים אחרות, אבל בכל זאת יש בזה הרבה חן וקסם.
ומילה אחרונה על "הסוף": קל מאד לכתוב הפי אנד, בעיקר אם את סופרת אמריקאית. ובכל זאת, סו מונק קיד מצליחה גם כאן, לאכול את עוגת הדבש ולהשאיר אותה שלמה. תקראו ותבינו. 
 

 

 

——————————————–

פורסם גם באתר הבית www.balashy.com

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • רחלי  ביום 14 ביולי 2012 בשעה 19:55

    ספר נפלא!

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום 16 באוגוסט 2007 בשעה 13:29

    לא דרופ קליפורנייה- דרום קרוליינה- וההבדל הוא הבדל עצום למי שחי בארה"ב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: