הקסם של קסם הנעורים

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מה יש בסרט הזה, שהחזיק אותי שש שעות רצופות (עם הפסקה קטנה באמצע) באולם החשוך, מקופלת בין שני מושבים, ושותקת?
אין כאן חדשנות. אין פריצת דרך קולנועית. הבמאי לא המציא שפה קולנועית חדשה.
אלא שהוא מכריח אותך, לאט אבל בעקביות, לוותר על חייך, ולאמץ לך חיים אחרים. ולגלות, שהחיים שהשארת מחוץ לאולם לא שונים מאלו שאת צופה בהם בחשיכה. למעשה, את צופה בחייך שלך. את מדברת איטלקית. את חיה ברומא, סיציליה וטורינו. את בוכה בלוויות, את צוחקת בחתונה. את עוברת חיים שלמים ומזהה בהם את נקודות המפתח של חייך. ואולי להיפך, את מגלה בחייך את נקודות המפתח שבסרט.
וכשהחלק הראשון נגמר, את ממהרת לקופה לקנות את הכרטיס לחלק השני. את רוצה לדעת לאן מובילים החיים האלו.
וכך, במשך שש שעות של חושך, את לא רואה סרט, את לא מנתחת סצינות ותנועות מצלמה. את חווה קולנוע.
אחר כך חיפשתי את הקדימון (טריילר). כדי להיזכר.

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • יוכי  ביום 25 בפברואר 2005 בשעה 14:01

    תודה

  • גיא  ביום 23 בפברואר 2005 בשעה 23:01

    היטבת לתאר את עצמת החוויה. זה כך ואפילו עוד יותר מכך

  • שרה  ביום 15 באוקטובר 2004 בשעה 21:04

    הסרט כל כך פשוט כל כך לא מתוכם ובזו גדולתו הצגת חיים של משפחה מזווית לא מתוחכמת ולא מתחכמת ולא מנסה להיות חדשנית או אומנותית, פשוט חיים כמות שהם . הסרט מוביל את הצופה ומכניס אותו אל תוך משפחה אחת אשר מייצגת משפחות רבות, אל חייה וקורותיה במשך כ-4 עשורים חיים אשר מרביתנו חיינו אותם וזוכרים אותם .
    פשוט קסם של סרט.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: