מכתב נרגש לה"ה לוינסקי וברוכין

לכבוד
ה"ה ברוכין ולוינסקי
 
 
 
שלום רב
 
 
פעם פעם, בימים של טרום טלוויזיה וטרום-טרום אינטרנט וטרום-טרום-טרום  כוכב נולד, היינו אנו, אנשי השכונה, צופים נלהבים בתוכנית הבידור השבועית "יאללה מכות". מכיוון שלא היו לה ימים קבועים, היינו מחכים בקוצר רוח לשאגה מקפיאת הדם שהדהדה מרחוב הבנים ועד רחוב התותחנים: "יאללה, מכות!!!". מיד היינו קופצים בנערינו ובזקנינו ובתחתונינו אל הצומת, שם היו עזרא כהן ומשה טורקו כבר בעיצומו של הקרב המר, שהתנהל לפי כל כללי השכונה: במכות רצח. וככה היינו עומדים במעגל ומוסיפים שמן למדורה בטוקבקים אישיים – מי במחיאת כף, מי בקללה נמרצת ומי בקריאה קצובה – "יאללה!!! מכות!!!".
 
עד שאחד מאיתנו היה ניתק ורץ אחוז אמוק להביא את אמא של טורקו, אלמנה כחושה וקשת יום וחירשת למחצה, שהייתה עמלה באותו רגע בהכנת קובות ולא מעלה בדעתה כי שערותיו של בנה בכורה נמרטות ממש ברגע זה. בידיים דביקות מסולת הייתה הגברת טורקו קורעת את המעגל, מתפרצת בין הניצים, מעיפה את משה לימין ואת עזרא לשמאל וגוערת בקהל הצופים הנאמן: "מה זה פה, אין בושה? ככה מכות?"
 
זיכרונות רחוקים וחביבים אלו עלו בדעתי כשהסתובבתי לאחרונה בשכונה שלכם, שבה אני גרה היום. כשבאתי לגור כאן, חשבתי שיותר לא אתעורר משנת הצהריים שלי למשמע הקריאה מקפיאת הדם "יאללה! מכות!". והנה, שוב אני מוצאת את עצמי רצה לצומת, ופוגשת שם את כל בני השכונה מסתכלים בטורקו הממשיך להלום בעזרא, או אולי להיפך, וכולם צועקים בטוקבק קולקטיבי: "תן לו תן לו – בשיניים!".
עובדה זו עוררה בי געגוע עז ל גברת טורקו. אבל היא לא מגיעה. אולי היא עדיין עסוקה בהכנת קובות.
ואני מעיזה לשאול כאן, מתוך צומת המריבה: ראבאק, איפה גברת טורקו???

לחילופין, אני שואלת אתכם, אדונים נכבדים: איפה ראשי העיר ופרנסיה כשצריכים אותם? האם זו השכונה עליה חלמו? אותה חזו? עורו נא, אחי! אני מפצירה בכם! תראו מה קורה בשכונה! השכן שמעלי (אני לא בטוחה איך קוראים לו, אנרכיסט או אנכרוניסט, משהו כזה) משליך את אשפת הקיפוח שלו, שהעלתה זה מכבר עובש, ישר ליד עץ השזיפים שלי. השכן ממול מחרף ומגדף (ספרתי פעמיים את המילה "תחת"!!!) מן המרפסת. השכנה מהצד (נדמה לי שהיא משכונת הרומנים בכלל, אבל אני לא בטוחה)  תובעת את כולם על הוצאת דיבה והוצאת הכביסה המלוכלכת – ואתם שותקים!

וכן, אני מנחשת שתגובתכם תכלול את המילים "דמוקרטיה" ו"כיכר העיר" ו"ככה זה ברשת". אז תרשו לי לענות לכם במילותיו האחרונות של טורקו המסכן, רגע לפני שנפח את נשמתו בתאו שבכלא שאטה וסכין נעוצה בבטנו: "אמא! אמא!"
 
אסיים בשאלה נרגשת ובתשובה נרגשת לא פחות:
– "מה זה פה? אין בושה? הלסדום היינו, לעמורה דמינו? "
– "וואלה כן."
 
ואם קצרה ידכם מלהושיע, אנא הודיעוני דבר, על מנת שאפנה, כמנהג הימים האלה, לכבוד השר ה"ה אברהם פורז, למען ימנה לנו וועדה קרואה, חציה מן המזרח וחציה מאשכנז, ובא לשכונה גואל.

 

 

 

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • יוסי  ביום 21 באוגוסט 2004 בשעה 10:56

    גם ריאליזם מתוכנן, כמו בהצגה. כאן הכל מבויים לפעמים. "ההצגה חייבת להמשך"…
    לעיתים , גם כשקורים דברים הם מתוכננים מראש, או, חוסר התכנון מתוכנן מראש.

  • הסטוריון מצעד המחץ  ביום 21 באוגוסט 2004 בשעה 7:12

    באה איזה שכנה עצבנית ומבקשת לחזור לשעמום הרגיל של התגובות.

  • בסנוורים  ביום 21 באוגוסט 2004 בשעה 2:49

    ריאליזם לא אמיתי<
    (ליוסי)

  • יוסי  ביום 20 באוגוסט 2004 בשעה 20:42

    מה? אולי שנעשה פה אהבה ונתמוך נפשית איש ברעהו? שנספר לכולם כמה טובים פה כולם?
    מה רע באותנטיות, בריאליזם האמיתי?
    האדם הוא גוף אמוציונאלי, לא משהו ממש קר קקרח. נכון, אולי צריך רגיולטור…לא באמת לא צריך, צריך לתת לאדם לזרום. יש מקום לגבוה ולנמוך, לשקט ולרעשן, לשמן ולרזה, לחד-גווני ולרב-גווני, לרטוב וליבש, למחוספס ולרך.

  • bjum  ביום 20 באוגוסט 2004 בשעה 20:10

    ועצוב. אין ברירה, זה או לצחוק או להשמיד את האנושות.

  • bjum  ביום 20 באוגוסט 2004 בשעה 20:06

    ועצוב. אין ברירה, או לצחוק, או להשמיד את האנושות.

  • מריאואנה  ביום 20 באוגוסט 2004 בשעה 18:24

    לפחות תביאו לינק, שנרוץ לראות גם

  • צחי  ביום 20 באוגוסט 2004 בשעה 16:03

    ולמה את חושבת שהמרכולת שלך של מילים מילים מילים כל כך עדיפה על השאר?
    אז מה אמרת שרצית?
    עורך?
    לכי תנסי לקבל ספוט בנענע או משהו.

  • דרור  ביום 20 באוגוסט 2004 בשעה 15:55

    בסוף הניצים מתפנים לכלות את זעמם במי שמפריד.

  • Rogatka  ביום 20 באוגוסט 2004 בשעה 15:47

    לא לחינם נתן הקב"ה שכל רב בקודקודם של השניים, ברוכין ולוינסקי והם ראו את הנולד. בתחתית דף זה תוכלי גם את לראות כי:
    "צוות אתר רשימות איננו אחראי בצורה כלשהי לתכנים המתפרסמים באתר זה".
    הם השכילו להבין, כי אדם לעולם הוא אדם, בין אם בחיים האמיתיים ובין אם בעולם שכולו בלוג, בין אם הוא טורקו מהשכונה ובין אם הוא מאן דהוא ומי ומי מהאקדמיה. הקנאות, השנאות, המכות, ה"ריבוֹת" (כפי שמכונים סכסוכים בשכונה בה גדלתי) הן דיירות של קבע בכל מקום בו נמצאים שני בני אדם ויותר.
    אלה החיים וחבל.

  • רוני  ביום 20 באוגוסט 2004 בשעה 13:55

    מה בדיוק ניסית להגיד? מרוב תחכום ושנינות אני לא מבינה את הפואנטה.

%d בלוגרים אהבו את זה: