התחלת הסוף: The Picture of Dorian Gray

 

   

 

התחלה

The studio was filled with the rich odour of roses, and when the light summer wind stirred amidst the trees of the garden, there came through the open door the heavy scent of the lilac, or the more delicate perfume of the pink-flowering thorn.
From the corner of the divan of Persian saddle-bags on which he was lying, smoking, as was his custom, innumerable cigarettes, Lord Henry Wotton could just catch the gleam of the honey-sweet and honey-coloured blossoms of a laburnum, whose tremulous branches seemed hardly able to bear the burden of a beauty so flamelike as theirs; and now and then the fantastic shadows of birds in flight flitted across the long tussore-silk curtains that were stretched in front of the huge window, producing a kind of momentary Japanese effect, and making him think of those pallid, jade-faced painters of Tokyo who, through the medium of an art that is necessarily immobile, seek to convey the sense of swiftness and motion. The sullen murmur of the bees shouldering their way through the long unmown grass, or circling with monotonous insistence round the dusty gilt horns of the straggling woodbine, seemed to make the stillness more oppressive. The dim roar of London was like the bourdon note of a distant organ.
In the centre of the room, clamped to an upright easel, stood the full-length portrait of a young man of extraordinary personal beauty, and in front of it, some little distance away, was sitting the artist himself, Basil Hallward, whose sudden disappearance some years ago caused, at the time, such public excitement and gave rise to so many strange conjectures.

 

סוף

When they entered, they found hanging upon the wall a splendid portrait of their master as they had last seen him, in all the wonder of his exquisite youth and beauty. Lying on the floor was a dead man, in evening dress, with a knife in his heart. He was withered, wrinkled, and loathsome of visage. It was not till they had examined the rings that they recognized who it was.
 
 ____________________________________________________________________

 
תחילה משרטט וויילד את מלכודת הדבש – מלכודת שפועלת על כל החושים, מרמזת על התשוקות, על התאוות והחטאים שעוד יבואו – הסטודיו של האמן. הספה המכוסה כיסוי פרסי , הסיגר הענק, הריחות הכבדים והמעיקים של הפריחה, הענפים הרוטטים, הצלליות על הקיר – ושני האנשים, שגורלו של אדם שלישי עומד להיחרץ על ידם: לורד הנרי ווטון והצייר, באזיל הלווארד.
האדם השלישי הוא זה שנוכח בחדר אך גם נעדר ממנו: דוריאן גריי. תמונתו של דוריאן גריי, הניצבת במרכז הסטודיו, היא הייצוג המושלם של הנוכח הנעדר: שכן אין לצעיר יפה תואר זה כל קיום ללא תמונה זו. הוא כשלעצמו איננו מעלה ואיננו מוריד דבר. הוא האובייקט המוחלט, שריקנותו (היפה להפליא, ללא ספק) מאפשרת למלא אותו בכל החטאים והתשוקות של האחרים, כלומר, של הלורד ווטון. האמן עצמו אף הוא משמש כלי ריק, אמצעי שיקוף משוכלל של המציאות. אבל המציאות עצמה – הו, היא הלורד ווטון ולא אחר. אותו מפיסטופלס בן המאה התשע עשרה, התגלמות הניוון השטני רב הכוח והכריזמטיות של הרוע המוחלט, הוא הצייר האמיתי, המשפיע הן על המציאות והן על השתקפותה. הוא הצייד, המחפש את הטרף הבא, והבה נודה: זהו טרף קל. אבל האם לא כולם כך?
ביד קלה וזדונית משרטט וויילד את תמונת הפתיחה הזו, ומכין אותנו לסוף הפרק הראשון, אל כניסתו הדרמטית של דוריאן גריי, האיש שימכור את נשמתו ללורד ווטון. תמימות היא, או איוולת? אולי שניהם גם יחד.
וכל הפרקים אחר כך יפרטו את העסקה השטנית ותוצאותיה: את הניגוד המדהים בין מעשי האכזריות של דוריאן לעומת פניו, הנותרות המלאכיות כפני ילד.
אבל את אקורד הסיום תנגן הקטסטרופה, העונש שניתן – אך לא למשחית אלא למושחת: התמונה הנושאת את פניו היפים להפליא של דוריאן, לעומת מציאות פניו הקמלות, המקומטות והדוחות, המשקפות ביד אמן אכזר את חטאיו, חולשתו, ואיוולתו של האיש שחשב שיוכל למכור את נשמתו מבלי לשלם על כך מחיר.
הפתיחה מציגה את הציור, הסיום מציג את המצויר. וכעת, כשמוטלת גופתו לעיני כל, יש לשאול: מיהו הרוצח האמיתי ומיהו הנרצח?  
לשם כך כדאי לקרוא את הספר כולו.

 

_____________________________________________________________________

ורק הערה אחת חשובה: חבל ומיותר לקרוא את הספר כפי שיצא בהוצאת אור-עם. כהרגלם, התרגום רע במיוחד, שגיאות הדפוס בלתי נסבלות. מוטב לקנות את המקור באנגלית, או לקרוא דרך פרוייקט גוטנברג.
 

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.
%d בלוגרים אהבו את זה: