געגועיי למנדלי מו"ס

Little Girl Reading' Morisot,Berthe 1888; the model is Jeanne Bonnet

 

לא לסופר, שייסלח שלי שם למעלה, אלא למנדלי, כשם ארכאי למוכרי הספרים הארכאיים של פעם, שקראו את מה שהם מכרו עוד לפני שקנית. געגועים לימים שספר לא היה כותר, כשספרים שלא היו מוצר, כשעל המדפים לא היו שלטים, כשאת החשבון קיבלתי רשום בעיפרון קופי שמקומו הקבוע היה מאחורי אוזנו של המו"ס, כשעל כריכת הספר היו יותר מילים ופחות ציורים.
לימים שבהם המו"ס היה מעקם פרצוף אם קנית ספר של רחל, לא מבין מה-זה-השירים-האלה-השימושיים של אבידן, ובכלל, אולי תקחי פושקין, יש תרגום חדש. שם, על המדף השלישי באמצע, אנחנו כבר נסתדר על המחיר.
ואם כבר נתתי פתחון פה לגעגועים, אז גם לספרנית שלא הסכימה לתת לי שלושה ספרים ביחד, כי ככה לא קוראים, קחי אחד ותחזרי מחר, ואל תקחי את זה, זה מסובך לגיל שלך, חכי שתהיי נשואה אז תביני. הספרנית שדרשה שקט לא כי הרעש מפריע לקוראים האחרים אלא כי זה מפריע לספרים, וכי ספריה זה קודש, ולכאן באים לקרוא ולא לדבר, לא לעשות חוגים לעידוד קריאה, ונא ללחוש יותר בשקט. ואת מאה שנים של בדידות אני אתן לך רק אם תבטיחי לי לסגור את הדלת והחלונות והוילונות שכלום לא יפריע לך, ולקרוא בבת אחת, ואחר כך אל תשכחי לבוא לספר לי מה חשבת, מה הרגשת. ואת פוקנר והקול והזעם אפשר לקרוא קודם מהסוף, כי אחרת לא מבינים כלום, אבל כדאי לקרוא מההתחלה ולא להבין אלא רק להרגיש. ממילא תביני רק בעוד כמה שנים. הספרנית שלא סובלת את משה שמיר, אבל אם את מתעקשת לקחת את מלך בשר ודם, אז תקחי, אבל אל תגידי שלא הזהרתי.
וכן, גם לכוננית הענקית של דודה שלי, שהיו בה כל הספרים של מועדון הספר הטוב ושל ש. פרידמן, ואת הפעם הראשונה שקראתי את איין ראנד ואת קרל מאי ואת הרולד רובינס, את הפרקים הראשונים כבר בדרך הבייתה, נזהרת לא להיתקל בעמודים, מקללת את הקטע החשוך שבין פנס אחד לשני, מחכה לשבוע הבא שאוכל לחזור אל הכוננית ולבחור עוד משהו, אבל רק אחרי שהחזרתי את הקודם.
ככה, בפרץ של נוסטלגיה לא ברור, אני נזכרת בילדה שסטימצקי היה לה שם רחוק ולא מוכר, שצומת וספרים היו שתי מילים שלא מתחברות, שלא ידעה מיהו מנדלי מו"ס ולא ידעה שתתגעגע אליו אי פעם מעל מסך המחשב.

 

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • יוכי שלח  ביום 16 ביוני 2004 בשעה 12:44

    אבל, יש ספרים עם לב אדם. שלמרות הכריכה המעוצבת והנייר המשובח והמו"ל המפורסם והיחצ"ן הידוען והפרסומאי הסלבריטאי לעייפה – הם בכל זאת אינם מוצר. ולא מותג. ולא סחורה עוברת לסוחר.
    ואגב, יש אנשים עם לב מוצר.

  • bjum  ביום 16 ביוני 2004 בשעה 1:34

    ומה (ומי) אינו מוצר?

%d בלוגרים אהבו את זה: