השקעה נבונה

יותר ויותר אני שמה לב שיותר ויותר אני משקיעה זמן במיילים שלי. נו טוב, לא בכולם, אבל יש כאלה. ניסוח מלוטש, עריכה לשונית, עריכה תימטית, כותרת מדהימה (נו, לעניות דעתי הבלתי צנועה), ואחר כך, חיפוש קישורים מתאימים, וצירוף תמונות והפניות פנימיות
כאילו מה, אני שואלת אותי, נהיית לי סופרת מתוסכלת שכותבת למגירתו של אדם אחר?
יש את אלו היומיומיים, מיילבלוג פרטי לעיניים פרטיות
וכאלה שהם מיני-מאמרים-פסאודו-אקדמיים שבהם אני משבצת בהנאה רבה את כל המילים שהן בעצם רכבות ארוכות שהגיעו מחו"ל: פוסטמודרניזם-פוסטסטרוקטורליזם-פוסטקולוניאליזם-פוסטאֶמו
וכאלה שהם לא פחות מאשר שירה צרופה, פוֹאֶטמייל, עם משקל פנימי מוקפד וחריזה פנימית משוכללת ומשוקללת 
וכאלה שיש בהם מילה אחת, אבל איזו מילה…!
ואחד שיש בו הברה אחת, ממממממ, שאומרת הכל, אבל הכל, ואין להוסיף או לגרוע
והפילוסופיים, הו הפילוסופיים, מיילפַּלְסַף, המשכפלים את עצמם מאליהם (השאלות אותן שאלות, והתשובות אותן אין-תשובות)
 
ובתמורה לעמלי מקבלת מיילים מושקעים לא פחות, שמשתרשרים מאלו שלי או להיפך, ואין בהם חוליה חלשה, ועוד נמשכת השרשרת
 
אין ספק, עצמי עונה לי לבסוף, התמכרות.

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.
%d בלוגרים אהבו את זה: