סדר חדש בלבנון

招募:北京车展雅虎网友观车团, 宝马彩票案:真 的水落石出

או – החיים מבעד לסורק

ג'יי הורביץ מעלה חפצים לרשת – כלומר, לא את החפצים עצמם, אלא ייצוג ויזואלי שלהם – כחלק ממשימה בלתי אפשרית: להיפטר מהם סוף סוף. במילים פשוטות: הוא מצלם חפצים שונים שנקשרו אליו (והוא אליהם), סורק אותם ומעלה אותם ל"החיים מבעד לסורק". במילים פשוטות פחות, הוא סורק את חייו ומניח לנו להתבונן בתוצאות. 

הרעיון להנציח חפצים באינטרנט ובכך להפוך אותם לוירטואליים, אך גם לחסוך מקום פיזי (אבל לא מנטלי, הם ממשיכים לנקר בראש, לא?) הוא גדול בעיני. אני כבר הצעתי לבני ביתי לעבור דירה, רק כדי שנוכל לזרוק את כל השמאטעס שהצטברו בבית שלנו, אבל הם דחו את ההצעה, והודיעו לי שהם מעדיפים להיפטר ממני, אם לא תהייה ברירה. עכשיו אולי אציע להם לסרוק אותי ולהעלות אותי לרשת, כאמא וירטואלית. ככה נרוויח כולנו: אני לא אצטרך לכבס, והם לא יצטרכו לסבול את הרעיונות המשונים שלי…

אבל מעבר לכך, מצאה חן בעיני האפשרות להפוך חפצים (שונים, משונים, מיותרים, אך הכרחיים) לסימן, או אפילו אייקון. הרי המילים לא מצליחות להגדיר אותם, אבל הסימן הוירטואלי, כאימאז', מבטא אותם טוב יותר. וככה הם הופכים גם לאובייקט אסתטי, שהרי חלק מן ההגדרה של האסתטיקה הטהורה היא בחוסר השימושיות שלה. הצירוף של כל אלה יחד יוצר גם קולאז' (לפי מיטב המסורת – הקצרה מידי – של הפ"מ) שמייצג תמונת חיים או תמונת עולם ספציפית. גם היא מיותרת, אולי, אבל הכרחית למי שיוצר אותה. כיאוטית ככל שתהיה, תמיד תמונה כזו תייצר גם סדר, שתוחם את הכאוס ממנו עשויים חיינו ומגביל אותם (מלשון גבול ומלשון מגבלה גם יחד).
 
ואם כבר קולאז', אז הנה כמה דוגמה מופלאה ליצירת סדר בכאוס וכאוס בסדר: בקולאז' היחידות המובחרות בצה"ל, כפי שעוצב במיוחד לאלו שלא מדברים עברית, באתר שמעיד על עצמו כאתר חינוכי ללא כוונות רווח (!) המיועד להגביר את המוטיבציה להתגייס ליחידות המובחרות, וכתוב אנגלית שלא בטובתו, אבל לטובתנו, ולטובת אחינו שמעבר לים. או אולי כי באנגלית הייאוש, גם מבעד לסורק, נעשה יותר נוח…
 
ומכאן קל (מה-זה קל…) לעבור אל אתר אחר של ג'יי: "לקראת הנסיגה". כאן (כלומר, שם, בלבנון 1985) הסורק של ג'יי עושה סדר חדש בלבנון רק כדי שנגלה את מהותו של הסדר החדש שהולך להיות כאן (כלומר, שם, בעזה 2004).
 
כמו שאמר פעם חכם סיני (שמו אמנם קרל מרכס והוא מכוחותינו, אבל איכשהו בכל זאת, החוכמה נשארת אצל הסינים ואילו האיוולת נשארת אצלנו): ההיסטוריה חוזרת על עצמה פעמיים: פעם כטרגדיה, ופעם כפארסה. הוא גם אמר: ההיסטוריה איננה עושה דבר. היא איננה שולטת בעושר רב, היא איננה נלחמת בקרבות. אלו הם בני האדם, בשר ודם, שעושים כל זאת…
 
מה שנותר לאחרים, שלא נלחמו ולא צברו עושר רב, זה לסרוק את התוצאות.

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.
%d בלוגרים אהבו את זה: