המעוות, ומה שלא יוכל לתקון

משפחה זה עניין פתולוגי. את זה למדנו כשאדם הטיל את האשמה על חווה וטען " הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי, הִוא נָתְנָה-לִּי מִן-הָעֵץ וָאֹכֵל", וכשבנו קין הרג את אחיו במצח נחושה (המצח שבאותו רגע נטבעה בה האות) וטען "לֹא יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי". סודות ושקרים, קשרים והתרת חיבורים, נקמות קטנות ועיוותים גדולים, וכבר יש שריטות, שברים וחורים שחורים שדורשים תיקון. ולך תתקן. ג'ונתן פראנזן כתב ספר שלם על הניסיון לתקן, רק כדי לכתוב בסופו: "כל התוכחות, כל התיקונים היו לשוא", ובאורח אירוני למדי קרא לספר The Correction, כאילו הייתה זו רשימה של תיקוני שרברבות או תיקוני שגיאות כתיב, או תיקון מחירי המניות. אצלנו, כמה נוח, נקרא הספר "התיקונים", עם ניחוח מיסטי קבלי.
וכלום לא זהו סיפורה של הספרות כולה, תיקון על טלאי וטלאי על תיקון?
"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה – אומללה על פי דרכה" קבע טולסטוי בפתיחה המצוטטת מאד שלו לאנה קרנינה, ובכך סיכם את תולדות הספרות המשפחתית לפניו ואחריו, זו המתארת רק את המשפחות האומללות. שהרי מה מעניין שם, אצל המאושרים שזכו להיות מאושרים? עליהם אין מה לכתוב. האם העובדה שקרא לספר "אנה קארנינה" מטיל את האשמה רק על האישה, כמו בסיפור המקראי? זו כבר רשימה אחרת.
ולכל עם "תיקונים" משלו עם כריכה אחרת, אבל נדמה שכולם מסכימים שהנושא הוא אמריקה. המשפחה אצלם בסדר, תודה. ואיך אצלכם?

ארה"ב

ישראל

איטליה

 

גרמניה

צרפת

 

בריטניה

דנמרק

 

   

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • יוכי שלח  ביום 10 במאי 2004 בשעה 22:42

    על האדם, על המשפחה, על אמריקה, על יחסים, על מה שהתקלקל, על מה שמנסים לתקן. על מה שמחבר אנשים ומה שמפריד ביניהם. ולא, זו לא "סאגה משפחתית" אנכרוניסטית, אלא מודרנית, שלא לומר פוסטמודרנית.

    תקציר אפשר למצוא כאן:
    http://www.mitos.co.il/Book/BookFocus.asp?ID=143224&PopupID=0

  • 'ינה  ביום 10 במאי 2004 בשעה 19:55

    ואני חשבתי שמשפחות זה כבר פאסה. האלף השלישי הוא האלף האישי, ואם הוא לא כזה, מן הראוי שיהיה כזה. אני סבורה
    שהמוסד המשפחתי המסורתי יילך ויאבד מתקפותו, עד שיתפוגג
    בתקופה שמקדשת את הבחירה האישית ואת הביטוי האינדיבידואלי מעל לכל, אין מקום לקשרי דם סנטימנטליים כפויים. יש בהחלט מקום לפיתוח משפחתיות אלטרנטיבית, נבחרת.
    על מה הספר בעצם, לא הבנתי. האם הוא ממשיך מסורות ספרותיות אנכרוניסטיות בסגנון 'בית בודנברוק'?

  • לא משוררת  ביום 10 במאי 2004 בשעה 14:14

    תורגם גם תורגם, בהוצאת עם עובד, והתרגום טוב וקולח.

  • ימימה  ביום 9 במאי 2004 בשעה 15:10

    בדיוק היום גמרתי את הספר הנפלא הזה של קופלנד, ואני עדיין תחת השפעתו החזקה.

    אכן, משפחה זה דבר מטורף, ומשפחת דרמונד של קופלנד על אחת כמה וכמה.

    לרוץ לקרוא. (נדמה לי שעדיין לא תורגם.)

  • בנו  ביום 8 במאי 2004 בשעה 13:00

    זהו שמו של אחד הספרים האחרונים של דאגלס קופלנד (הסופר שכתב את 'דור האיקס'. וקשה שלא להסכים….

  • לא משוררת  ביום 7 במאי 2004 בשעה 23:55

    כיף לך. תאיטי לקראת הסוף. חבל שזה ייגמר

  • כרמל  ביום 7 במאי 2004 בשעה 23:54

    עמוד 100 וקצת.

%d בלוגרים אהבו את זה: