מיטב השיר

 

לוחם ואוהב

 

אֱמֶת כִּי צְבִי לוֹקֵט וְרָדִים בְּגַנֶךָ
אֲהַבְתִּיו, לַכֵן עָלַי תְּשַלַּח חֲרוֹנֶךָ
וְלוּ תֶּחֱזֶה אֶת שֶאֲהַבְתִיו בְּעֵינֶיךָ –
אֲזַי שִיחֲרוּך אוֹהֲבֵיךָ וְאֵינֵךָ.
אֲשֵר שַׂח: רְדַה נָא לִי דְּבַש מִנְּחִילֶךָ!
עֲנִיתִיו: תְּנָה לִּי אֶת דְּבַש מִלְּשוֹנֶךָ.
וְקָצַף וְאָמַר לִי בְּזַעַף: הֲנֵחְטָא
לְאֵל חַי? עֲנִיתִיו: בִּי, אֲדוֹניִ, עֲווֹנֶךָ!
 
שמואל הנגיד
 

 

כל כך יפה השיר הזה, מעט המחזיק מרובה, וכזב שהוא המיטב: שיר חשק שאיננו מתחזה לשיר אהבה. וכן, האיש הזה, שהיה שר צבא גרנדה המוסלמית. אבל גם משורר ומנהיג וניהל אורח חיים דתי –  כתב שירי חשק לנשים וגברים כאחד, וחי את הכפילות הזו בטבעיות של מי שחי את המילה 'סובלנות' ולא "למד" אותה בשיעורי חינוך בבית הספר.

והוא מודה, יש צבי אחר בגן שלו, והוא אוהב אותו, והוא כל כך יפה, שגם אהובו הקודם, ככה הוא מבטיח, יתאהב בו ברגע שיראה אותו ויעלם מעיני אוהביו הוא. והוא מודה, כן, הוא זה שפיתה אותו, ואף מוכן לקחת על עצמו את החטא – ואת העונש גם יחד.
ככה, פשוט.
 
ואם כבר, אז עוד שיר אחד.
 

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

%d בלוגרים אהבו את זה: